בתם של איריס ויהודה. נולדה ביום כ"ט באלול תשל"ג (26.9.1973) בבאר שבע. ילדה שלישית במשפחה, ולה ארבעה אחים ואחות.

מזל, שכונתה "מאמי" בפי כול, גדלה והתחנכה תחילה בבאר שבע ולאחר מכן באור עקיבא. למדה בבית הספר היסודי "עציון" ובתיכון "תחכמוני" באור עקיבא. הפגינה רצינות רבה בלימודיה והספיקה לעבור ארבע בחינות בגרות עד סוף כיתה י"א.

בשל סגירת בית הספר התיכון נאלצה לעבור בכיתה י"ב למוסד לימודי אחר והתקבלה לכפר הנוער "הדסה נעורים" הסמוך למושב בית ינאי. עד מהרה השתלבה בו היטב לימודית וחברתית ובלטה בהתנהגות טובה, בהתמדה, בבגרות ובמזג נעים. אף שלמדה במגמה מקצועית של פקידות ומנהל, אושר לה להיבחן בבחינות בגרות עיוניות כפי שביקשה. מורתה שרה תיארה: "היינו בטיול באילת וכבר הספקתי לגלות את מזל. הייתה ערנית ומוכשרת. על אף הזמן הקצר עימה, נוצר קשר לא רגיל עימה". משה, אחד ממוריה, תיאר: "תלמידה מיוחדת במינה, חייכנית, שקטה וביישנית". כרזות שנתלו במסדרון בית הספר העוסקות בהצהרת בלפור היו פרי כישרונה ומרצה.

מגיל צעיר הושיטה להוריה עזרה בבית בבישול ובטיפול באחיה הקטנים. נערה חרוצה, במקום לצפות לדמי כיס מההורים יצאה לעבוד כשוטפת כלים באולם אירועים.

בכסף שהרוויחה קנתה לעצמה גיטרה בלי מיתרים, הרכיבה מיתרים חדשים ונרשמה לחוג נגינה. כן קנתה טבעת זהב לאימה כמתנת יום הולדת.

בנעוריה הייתה פעילה ומעורבת ביישוב. הצטרפה כחניכה לתנועת הנוער "בני עקיבא" ושימשה מדריכה צעירה (מד"צית) במתנ"ס המקומי. "אחת המד"ציות הבולטות והמבטיחות ביותר שהצמיח המתנ"ס", נכתב במקומון.

אחד העיסוקים האהובים עליה היה בילוי בחברת ילדים קטנים. "כל מה שהיה קשור בילדים – מאמי הייתה שם", כדברי בני משפחתה.

מאמי, נערה טובת מראה ומזג, בורכה ברוחב לב ובשמחת חיים. ביוזמתה ניגשה לסייע למי שנזקק, התנדבה ומעולם לא סירבה כשהתבקשה לעזור. את פני הכול קידמה בצחוק ובחיוך נעים. שאיפותיה בחיים היו גבוהות, ובין היתר רצתה להתגייס לצה"ל אף שאימה לא שירתה בצבא ואחיה ניסו להניא אותה מכך.

במסגרת ההכנה לגיוס לצה"ל יצאה בכיתה י"ב עם תלמידי השכבה לאימון גדנ"ע בן חמישה ימים בבסיס "צלמון" שבגליל התחתון. בערב האחרון, זמן קצר אחרי שיצאה מחדרה למסיבת הסיום, היא נפגעה מפליטת כדור ונהרגה במקום.

שוחרת מזל-מאמי (מסעודה) סבן נפלה בעת מילוי תפקידה ביום י"ט בחשוון תשנ"א (7.11.1990). בת שבע-עשרה בנופלה. הובאה למנוחות בחלקה הצבאית בבית העלמין באור עקיבא. הותירה הורים, ארבעה אחים ואחות.

על מצבתה חקקו אוהביה שלושה משפטים הפותחים באותיות שמה: "מאיתנו הלכת ולא חזרת, זמן לחשוב לא נתת, לא נשכחך לעד".

כתבה איריס אימה: "מתגעגעת וכואבת ובוכה ולא שוכחת עד יומי האחרון".

אביה יהודה אמר: "איך אני יכול לנחם את איריס, ואני לא יכול לנחם את עצמי? כולנו קראנו לה 'מאמי', גם מפני שככה נזכרתי במאמי שלי, אימא שלי".

כתב אחיה: "מיליוני פעמים שחושב עלייך ומדמיין אותך. כמה טובה, כמה יפה היית. נערה טהורה ... מדמיין אותך עם משפחה משלך שם למעלה ומחייכת לכולם, כהרגלך".

כתבה אחותה ג'ולי: "אני לא זקוקה ליום הזיכרון. אני זוכרת אותך בכל יום. כל דקה בחיי אני מנסה לשער איך את היית מגיבה לדברים שקורים, מה היית מייעצת. ברור לי שהכול היה קל יותר ובטוח שונה, אם רק היית פה. התהיות לגבייך תמיד מלוות אותי ... אני מנסה כל כך שהזיכרון שלך לא יימחק ושיעבור מדור לדור, אבל קשה קצת לדבר עלייך ולשאול, כי זה ישר מעלה עצבות לכולם. מאמי שלי, רבים הסיפורים עלייך, וכולם כל כך טובים. היית מסוג הבנות של פעם, שאין כבר כל כך היום. לי ברור שאת תמיד איתי, מכוונת ושומרת עלינו".

כתב אחיה הצעיר אלעד, שאיבד את מאמי כשהיה בן ארבע בלבד: "אומרים שהזמן עושה את שלו ועם השנים הכאב דועך, אבל אצלי זה לא ככה ... אז אני זכיתי לגדול מעבר לגיל שבע-עשרה, אבל אחותי ז"ל תישאר בת שבע-עשרה לנצח".

כתבה בת דודתה: "את כל החגים והטיולים, את החופש הגדול וגיל הבגרות – עברנו ביחד, זאת לצד זאת, עד היום הארור שהוא ירה ונגמרה התמימות. מאמי, את תמיד בליבי".

ראש מועצת אור עקיבא ספד: "רק לפני שבוע הייתה מזל אצלי בלשכה וסיפרה לי בשמחה על תוכנית המשפחה לעבור להתגורר בדירה מרווחת, וסוף סוף תזכה בחדר משלה, אבל הגורל רצה אחרת, והיא היום נטמנת. כל אבא ואימא היו רוצים בת כמזל – חרוצה, ממושמעת ונכונה לעזור לכול".

ספד רב היישוב אור עקיבא: "איפה המזל הטוב שלך, מזל? היית רק בת שבע-עשרה שנים, העולות בגימטרייה ל'טוב'. ליבנו שותת דם, ודמעות מעינינו".

בדברים לזכרה שכתבו בני המשפחה במלאת שלוש-עשרה שנים לנפילתה נכתב: "למאמי, בתנו ואחותנו היקרה, כשמך כן את – מאמי שלנו. אילו היית בחיים, היית נשואה עם ילדים. עברו שלוש-עשרה שנים של אובדן וגעגועים, של ריקנות ושאלות איך ולמה את, כאילו זה קרה היום. הכאב גדול מנשוא, אך החיים הם סרט, ואנחנו השחקנים. וכך אנו ממשיכים. אם היו שואלים אותנו מהי משאלתנו, היינו מבקשים לראות אותך, בתנו ואחותנו. לפעמים אני בוהה, אולי תבואי בהפתעה. את האחיינים לא ראית, ולקרוא לך 'דודה' לא זכית. בת שבע-עשרה נקטפת, וזיכרונות הרבה לא השארת. לא נשכח לעד".

במתנ"ס אור עקיבא נחנך "מועדון סבן" על שמה, ובו זוכים ילדים בכיתות א' עד ו' להעצמה, העשרה וסיוע אישי בהכנת שיעורי בית.

בספר הזיכרון של כפר הנוער "הדסה נעורים" הוקדש דף לזכרה ובו קורות חייה ותמונתה, ודברים לזכרה נאמרו באירוע זיכרון לנופלים בני ובנות אור עקיבא שהוקלט והועלה לאתר "יוטיוב".

דפי אינטרנט לזכרה הועלו באתר "גלעד לחללי הנח"ל" ובאתר עיריית אור עקיבא.

מאמי מונצחת באתר ההנצחה לחללי הנח"ל וחיל החינוך בפרדס חנה-כרכור, בבית "יד לבנים" באור עקיבא ובאנדרטה לזכר בני היישוב שנפלו במערכות ישראל.